חוזרת הביתה

יצאתי לדרך
פתוחה, חדשה, גדולה ומאתגרת
בלי לדעת הרבה, בלי לחשוב
פגשתי אנשים, צורות חיים, אמונות שונות
פגשתי קרובי משפחה וחברים טובים
טיילתי ברחובות, בסמטאות, ובכמה נחלים ופסגות
דיברתי עם זרים ברכבות ויצרתי קשרים חוצי גבולות
רציתי לבקר בקהילות, חוות, להיות בסביבת ילדים, לגעת באדמה
בפועל בעיקר טיילתי בהרבה ערים גדולות
הבנתי איך אני לא רוצה לחיות 
ראיתי את עניי העיר, בכל עיר, ישנים בתחנות המטרו, מקבצים נדבות, 
תהיתי האם ככה זה צריך להיות
מה נכון ומה צודק
ואיך זה שבכל העולם אותן הבעיות
מאסתי בחיפוש אחר הטיול שאני רוצה שיהיה
והחלטתי לחזור בסיבוב הבא בקיץ, אם כוונות יותר ברורות

את היום האחרון שלי במרסיי העברתי בחיק הטבע בשמורה יפהפייה במרחק קצר ממרכז העיר, ובערב בזמן שחיפשתי פאב עם מוזיקה חיה להנעים את הערב האחרון שלי, ויתרתי על התענוג, ולמראה מסעדות התיירים היקרות המלאות בזוגות שחוגגים את ולנטיין דיי, נכנסתי לחנות שוקולדים וקניתי חפיסה יפה ושתי סוכריות למשפחה הצוענית עם הילדים הקטנים שגרים ברחוב מחוץ להוסטל שלי.

אשמח לספר עוד סיפורים 
קטנים וגדולים, למי שרוצה. ממחר בארצנו.
שי

שדה ירוק בחווה מס' 1

חלון חדרי בחווה מס' 2

טיול לים עם חברים מהחווה

יפה פה

רחובות מרסיי

עניי מרסיי מתחממים בשמש

אחלה של נוף לסגור את הטיול

נו פרנסה, פרדון...

 אחרי שבוע בעיר העורות פריז, לקחתי את הרכבת המהירה לטולוז

שם קיבל את פניי נמרוד, חבר ישראלי שלומד קרקס בעיר
בדירה גדולה ומרווחת, גרים להם חמישה קרקסנים וסדטודנטים

מדברים צרפתית-ספרדית-אנגלית-עברית וחיים טוב
כידוע סטודנטים באירופה לא משלמים שכר לימוד... ולעתים גם מקבלים עזרה בשכר הדירה והמחייה...

אז בערב בערב, כשכולם חוזרים מענייניהם ואחרי שאני התעוררתי שזה במקרה הטוב ב12 בצהריים... יש מסיבת מטבח. כל אחד מכין לעצמו ארוחת ערב והמטבח מכיל את כווווולם... מלבד פעמיים שעשינו ארוחה משותפת

בסופי השבוע הטולוזאים אוהבים מאד לחגוג במסיבות ביתיות רוויות אלכוהול ומוזיקה.. אין צרות, אין דאגות, החיים יפים והעולם מושלם...

fun in toulouse

בטולוז יש המון דברים מעניינים לראות, סקווטים, פרוייקטים חברתיים, הופעות קרקס... לצערי לא הספקתי לראות יותר מידי אבל מה ומי שפגשתי היה אחלה


לקינוח חטפתי אינפקציה באצבע ששרידיה מלווים אותי עד היום.
לטולוז הגיע עידו, בן דוד משבט הגולן שאת שמו הזכרתי עוד בפוסט הראשון שכתבתי... שבא לבלות עם אור, חבר ירושלמי שחוזר לארץ לאחר סמסטר בעיר. ואיך אפשר להפרד מצרפת בדרך טובה יותר מאשר טיול ברכב שכור הכולל שינה בשטח למשך חמישה ימים סימן שאלה
אי אפשר סימן קריאה
לכן, העמסנו את הרכב בציוד, פשטנו על הסופרמרקט, הצטיידנו בבאגטים אינספור, ואת הטחינה עידו הביא כבר מהארץ לבקשתי...
וכך מצאתי עצמי נוסעת בכבישי דרום צרפת, מנמנמת ברכב בזמן שהשניים מנווטים אותנו למקום היפה הבא בו נישן, קפואים מקור, אחרי ארוחה של מרק חם על המדורה, בתקווה שהמדורה תחזיק מעמד, ושהבעלים של השטח לא יגרשו אותנו.. וגם שהדוב לא יבוא בלילה.
והוא אכן לא בא

cold cold nights...                                 readz to go!           

התכנית הלכה בול לפי התכנון, שהיה בגדול נקודת ציון אחת לכל יום לפי תנועת השמש, ויום אחד גשום של שתיית שוקו באוהל... שבמציאות התחלף בדייסה. באופן כללי היה קר ויפה.
מחבריי למסע נפרדתי על רציף האוטובוס, שם נופפתי לשלום ונסעתי על עבר החווה-קהילה בה אני נמצאת עכשיו...

התכנית להמשך- למצוא עוד חווה, להעביר שבוע במרסיי, ולחזור הביתה...

כריסמס ראשון וסילבסטר בלונדון

אזזזז
למרות הקור העזזז
ששרר בברלין, אחרי הברז שדפק לי ולעוד שמונה אנשים הנהג מהקאר-פולינג, 
נאלצתי לבחור בדרך הפשוטה והיקרה ולקחת רכבת למחוז חפצי- בוחום
אל דאגה, כמובן שבחרתי את הרכבת הזולה יותר, זאת שלוקחת כפול זמן ואי אפשר להרדם בה כי צריך להחליף אלף תחנות (אבל עליתי על המהירה, מה שהיה עלול להסתיים בדוח לא קטן אבל למזלי הסתיים בנס)

בבוחום קיבל את פני גשם קליל ומזג אוויר חם למידי, יחסית לקור היבש והנוראי שכמו מצליף לך בעצמות, שחוויתי עד כה בגרמניה.
התארחתי אצל פועה המקסימה, שהתנדבה בטוביה בשנה שעברה ולשמחתי הייתה לי הזדמנות לתקן את יחסינו- עכשיו שאני לא מוכרחה לכעוס ולרדות בכולם סביבי בזמן שאני מנסה להשתלט על הברדק שתמיד חוגג בבית ילדים של עשרה מתבגרים וצוות צעיר ובלתי מנוסה שתמיד יפעל בצורה שלא לרוחי....

!!!a real christmass tree

חגגתי עם משפחתה כריסמס בפעם הראשונה בחיי, וכמו בחלומות הילדות שלי ובסרטים- היה עץ, והיו מתנות לכל אחד מכל אחד, לא היה שלג, אבל היה נהדר!
במשך שלושת ימי החג פגשתי קרובי משפחה שונים, סעדתי ארוחות חג טעימות, שמעתי את סיפור חג המולד בכנסייה, והאזנתי לניגונים ושירה מקסימה פועה ומשפחתה המוזיקלית. כמובן שגם פועה יודעת עברית, ויחד כתבנו מכתב לילדי טוביה ונזכרנו בחוויות מהרדוף, אבא של פועה מדבר עברית משום שגר שנתיים בישראל והוא מרצה למזרחנות, ודודים שלה למדו כמורה ולכן למדו גם עברית... ועוד בת דודה שעשתה שירות לאומי בירושלים... בקיצור, כל ישראל אחים

a nice guest for christmass evning

puahs family in action

לקינוח הלכנו להחליק על הקרח (ולא במטולה)

מבוחום זיהמתי את העולם בדלק מטוסים וטסתי ללונדון, בשביל לקבל חותמת ממדינה שאינה חברה בהסכם שנגן, בביקורת דרכונים בגטוויק (שדה התעופה של לונדון) אמרתי את כל האמת - שאני מתכננת להשאר שבוע, שאין לי עבודה כרגע, שאני מטיילת באירופה ושיש לי ככה וככה מזומן... 

saint paul cathedral

האיש מאחורי הדלפק לא היה משוכנע לגבי כוונותי וביקש ממני לחכות בצד בזמן שהוא יתקשר למארח שלי בלונדון לדלות עוד מידע לגבי הביקור שלי בממלכה...
אחרי עשר דקות הוא חזר והמליץ לי להתקשר לחבר שלי בלונדון, שקצת נלחץ כששמע שעיקבו אותי בשדה...

אחרי תלאות בתחבורה הציבורית של לונדון, הגעתי לבית בו התארחתי בצפון העיר, פגשתי חבר ישן ומכרים חדשים, התאמצתי להבין את המבטא הבריטי, סיירתי לבדי בפארקים שונים וברחובות העיר, שמחתי לפגוש נגן רחוב מברזיל ולראות את קתדרלת סנט פול (שם הזקנה האכילה את היונים במרי פופינס), חגגתי את ערב השנה החדשה עם המארחים שלי ונזכרתי למה אני לא אוהבת מסיבות, פגשתי שתי בחורות חמודות מפולין שנתנו לי המלצות לחוות בצרפת ואיטליה.

tower bridge london

nice spot in hyde park

some london view

מלונדון נסעתי לגילפרד - שם פגשתי והתארחתי אצל משפחת גסמן האגדית- שלא משנה כמה מרחק פיזי ותרבותי יש בינינו, עדיין ישנם כל כך הרבה דברים דומים בדפוסי המחשבה ובהלך הרוח...
אינדבדואלים, פורצי דרך, מסרבים לחיות על פי הקודים החברתיים, אוהבי אדם וחיות ומלאי אמונה ותמיכה אחד בשני- המפגש עם ג'רמי, ג'יל, אלי, אלקס ודוד מייקל המפורסם היה לי לחוויה יוצאת דופן ומלרת משמעות בטיול.
על אף שפגשתי את כל אלה פעם אחת בחיי כשהייתי בת 9, הרגשתי קירבה וחום שגרמו לי לדבר בחופשיות על השקפות העולם שלי וללמוד להכיר את אלו של קרובי המשפחה הקרובים-רחוקים שלי.
מודה על ההזדמנות שנקרתה בדרכי.

the gassmans

uncle michael

המשכתי ברכבת (מהירה ויקרה) לפריז, המשכתי בסימן המשפחתי ופגשתי את אחותי האהובה נגה ובן זוגה, ליומיים חביבים של בילויים עירוניים...

אחרי נסיונות כושלים למצוא חווה שתקבל אותי מהיום למחר, ותחושה לא הכי נעימה בפריז הגדולה, בהחלטה ספונטנית עליתי על רכבת דרומה ואחרי 6 שעות הגעתי למקום מבטחים- בית של חבר טוב בטולוז.

עד כאן להפעם...

שי

בברלין דבר עברית וקיבוץ גרמני

או הא
מה שדוחים לאחר כך... הופך להיות קשה לביצוע!
איך חוזרים אחורה בזמן לכתוב על חוויות מפעם?

בטיול הזה הקצב מסחרר, התפאורות מתחלפות, מזג אוויר משתנה, פוגשים המון אנשים...
כבר ישנתי בעשרות מיטות שונות, הצגתי את עצמי למי יודע כמה אנשים,
סיפרתי על הרדוף ועל ישראל ועל צבא... -רגע, חייבים ללכת לצבא לא? -כן. -אז איך זה שאת לא הלכת?
את מטיילת לבד? מאיפה הכסף? איזה מגניב. גם אני הייתי רוצה לצאת למסע...

למדתי בעל פה תחנות מטרו של 5 או 6 ערים גדולות, הסתובבתי בכל שווקי הכריסמס האפשריים, (אפילו היום מצאתי שוק כריסמס ימי הביניים! מגניב!) פגשתי אנשים ישנים מפעם, אנשים חדשים מהקאוצ'סרפינג, אנשים ברחוב וברכבת.
קניתי מעיל וכפפות והצטיידתי לחורף, קיבלתי את השלג הראשון והשני והשלישי... עד שהבנתי למה האירופאים שונאים אותו! ומחר אחגוג לראשונה בחיי כריסמס כשר לישו ואפילו קניתי מתנות למארחים שלי להניח מתחת לעץ...


אז, בחזרה לעבר הרחוק-
ממינכן (אגב כדאי לחזור לפוסט ההוא, עכשיו יש שם גם תמונות) נסעתי לעיירה קטנה ליד קאסל (מרכז גרמניה) שם ביקרתי בקהילה מקסימה בשם ניאדרקדאופונגן קומון! 80 איש ואישה וילדיהם שחיים יחד במספר מבנים באמצע העיירה ומתנהלים כמו קיבוץ לכל דבר עם דגש על אנרכיה וא-היררכיה...
חדר אוכל, מכבסה, פגישות שבועיות וקבוצות עבודה, כלכלה משותפת (לחלוטין) וקבלת החלטות בקונצנזיוס... לא יאומן כי יסופר.
קיבלתי המלצה מחבר לבקר אותם, ומסתבר שאישה אחת מותיקי המקום ביקרה בקיץ האחרון בהרדוף... עולם קטן כבר אמרתי?
לצערי דאז, לא הייתה להם עבודה קבועה להעסיק אותי בה, לכן 'נאלצתי' לטייל לי ברחבי הקומונה, לשדל אנשים לדבר איתי אנגלית, או סתם להקשיב לשיחות בגרמנית... לנוח לי בחדר או לשתות תה בחדר אוכל ולקרוא מגזינים על קהילות בעולם ומידי פעם למצוא לי עבודה מזדמנת...
במקום יש גם מרכז יום לקשישים חולי אלצהיימר ומרכז סמינרים לתקשורת בלתי-אלימה וכמובן גן ילדים אלטרנטיבי וחנות ירקות אורגנית...
הדבר המרשים ביותר עבורי היה העובדה שהאנשים גרים בקבוצות-מחייה, למשל 5 או 6 אנשים בקומה אחת עם מקלחת שירותים ומטבחון וסלון משותף, ואין זה אומר שהזוגות גרים יחד באותה קבוצה!  בכל המובנים של המילה -הם חיים חיי שיתוף ומתחלקים בכל, או יותר נכון סומכים זה על זה שכל אחד לוקח מה שהוא צריך (כסף למשל נלקח חופשי מהמשרד ואין פיקוח או ועדה שמחליטה מי יקח כמה) ועושה מה שהוא רוצה (אין מספר שעות עבודה שחייבים לבצע) בהתחשבות ובשיקול נכון בשביל לעצמו ובשביל כל השאק... בקיצור- לא יאומן

 

 

the view from the hill

the kindergarden in niedekaufungen kommun

לשמחתי אחרי כמה ימים של השתקעות באווירת הקיבוץ מצאתי לא מעט אנשים מקסימים לדבר איתם ולשאול אותם אינסוף שאלות על חיי הקהילה, כמובן שגם הצלחתי להיות יעילה ולעזור בעבודות שונות (בהתחלה לא האמנתי שיש מישהו בעולם שמסרב להצעתי לעזור! היי הלו, זאת שי גולן פה! אני יכולה לעבוד בשבילכם בחינם ואתם מסרבים?!) ובנוסף למדתי גם להנות מהמנוחה המרובה שנפלה עליי... הכי כייף היה לפגוש את חבורת הילדים בהנהגתו של יעקב דובר האנגלית וללמד אותם לשחק בגוגואים! (ראה תמונה)
בהחלט השרה עליי נועם ומצא חן בעיניי הביקור שם ואשמח מאד להגיע לשם בשנית!

playing gogos...

the common room during dinner

מקאסל המשכתי לברלין הגדולה לפגוש את אמא האחת והיחידה שהגיעה לבלות איתי את חופשת חנוכה שלה ואת יום הולדתי שלי בשלג המקפיא...
קיבלתי משלוח של מתנות נחמדות מהארץ (לשולחים תודה!)

do you think it is cold there?...

למזלנו כבר בימינו הראשון קיבלנו סיור מודרך ברחבי העיר עם בת דודה של אמא רודיקה, שהתגוררה בעיר עד לפני כמה שנים... בהמשך גם יצאנו לשופינג ביחד, ראינו מופעים מרחבי תבל וסעדנו במסעדות שונות...
וכמובן שאיך אפשר לטייל בברלין בלי לפגוש קצת ישראלים?
לא עבר יום או חצי יום בלי ששמעתי עברית סביבי... קבוצת תלמידים מבית הספר הדמוקרטי בחדרה יצאו לפגוש תלמידים מבית הספר הדמוקרטי בברלין... ושאנחנו נעבור על זה בשתיקה? כמובן שפגשנו אותם והצטרפנו לכל האטרקציות האפשריות שהם הציעו לנו (שכללו בין היתר ריכולים דמוקרטים מחוץ למסעדת פיצה, סיור אלטרנטיבי בעיר, ביקור בבית הספר בברלין, וכניסה למוזיאון היהודי...)


נפרדתי מאמא על הרציף והלכתי להתמקמם ליומיים אצל חבר-של-חבר שנשלחתי אליו עד שהחבר עצמו יתפנה לארח אותי... ומה מסתבר?
שהמארח שלי לומד חינוך ולדורף! כמובן שעוד באותו היום התלוויתי אליו לערב נגינה של כתה ה בביס ולדורף בו הוא עובד!
חרשתי את ברלין מכל הכיוונים, שוק פשפשים, הופעות למיניהן, מפגשים עם אנשים כמו תיירות יווניות שלומדות בלונדון, חברים ישנים מישראל, חברים חדשים מישראל, פעולת מחאה נגד תרבות הצריכה, הופעת פלמנקו, גלריות לאמנות, מוזיאונים משעממים ומשעממים פחות, מסעדה טבעונית, בית קולנוע אלטרנטיבי, סירקס דה סולה... רק על הקרח עדיין לא החלקתי!
בברלין כמו בברלין... מלא אנשים מכל העולם שמגיעים לחיות בעיר המגניבה בתבל.

ושוב הטיול הזכיר לי שלא באמת משנה איפה מטיילים אלה את מי פוגשים ומה עושים...

בפעם הבאה חוויות מכריסמס!

meeting old and new friends

cirque de soleil!!!!!

second hand shop!!!!

berlin wall

chrismas cards that ive sent

the Aliya game from the jewish museum... funny but true

מפגשים בינלאומיים במינכן

התחנה הראשונה שלי במינכן הייתה שרה -
בחורה מתוקה שהכרתי בישראל בזמן שלמדה באולפן עברית בירושלים
נפגשנו רק פעם אחת בדירה של חבר מהרדוף, אבל שרה כל כך צחקה מהבדיחות שלא סיפרתי (לא ברור אבל למה אבל לפעמים אנשים שפוגשים אותי פשוט מתחילים לצחוק בחברתי) שאחרי שסיפרתי לה שאני מתכננת טיול באירופה, היא הזמינה אותי ברוחב לב לבקר אותה אם מזדמן לי להיות באיזור

ואכן- כך היה... כשהגעתי קיבלה את פניי מוזיקה ישראלית ודירה חביבה מלאה בתמונות מירושלים וישראל.. שרה עכשיו לומדת באוניברסיטה אבל חולמת לחזור לביקור בישראל, ובנתיים ממשיכה להתאמן בשיעורי עברית, שם פגשה את עודיי- פלסטינאי מירדן שלומד גם הוא במינכן
וכך מצאו את עצמם נכדות של גרמנים, שסביר למדי לקחו חלק במלחמת העולם השנייה, יושבות לארוחת ערב עם ישראלית נכדה של יהודים שעלו לארץ בעקבות מלחה"ע ה2, יחד עם ירדני שהוריו נאלצו לעבור לירדן בגלל שהיהודים שהגיעו מאירופה כבשו את אדמתם.
מסובך? אל דאגה, ההיסטןריה לא הפריעה לנו לאכול חומוס טוב ושקשוקה (וזה הרגע בו שאלתי את עצמי אם אין לישראל עוד מאכלים לאומיים לשם שינוי?!), לדבר על פוליטיקה עולמית ולצאת לשתות יין חם בפסטיבל החורף העונתי...

veyagur zeev im keves

ביום אחר סיירתי במתחם האולימפיאדה בנסיון למצוא את האנדרטה לפעולת הטרור בה נרצחו יהודים מהמשלחת הישראלית, ולהפתעתי מצאתי גם בחור חביב שמתעניין בתרבות היהודית, ביקר בישראל לפני 20 שנה ולמד לקרוא עברית מספר לימוד - ואכן הצליח יפה מאד לקרוא את שמות ההרוגים החרוטים על אבן האנדרטה...


במסיבת פרידה לאחד השותפים בדירת הקאוצסרפינג בה התארחתי, פגשתי בחורה קנדית-ישראלית עם משפחה גדולה בישראל שלמדה בבית ספר יהודי- וכמוני מתרגשת שחנוכה עומד להגיע...

ובערב האחרון במינכן כמובן מפגש בינלאומי לקינוח- התארחתי אצל בחור גרמני-רומני וחברתו הדרום-קוריאנית, ולכבוד יום הולדותו הגיעה יעל, חברתו הישראלית-גרמנית עם עוגה ומתנה, שלא יודעת לדבר עברית ואביה הישראלי עזב את המשפחה כשהייתה בת 6, ויצאנו כולנו לחגוג בקפה אנרכיסטי אלטרנטיבי לא לפני שהזמנו את סוורנה ההודי שהכרנו דרך הקאוצסרפינג להצטרף רלינו...

וככה נולדת בדיחה - ישראלי רומני הודי קוריאני וגרמני יושבים במסעדה...
ואני חשבתי שישראל קטנה... מסתבר שגם העולם לא כל כך גדול...

here is the world... not so big ah?

yeah im super not in kosher!

להתראות סלצבורג

אז, נפרדתי מוינה היפה והגעתי ל.. סלצבורג היפה!
רוני, חבר מוכשר שהכרתי מנאות סמדר, לומד כאן מחול בבי''ס בינלאומי בשם SEAD
וכמו שהבטיח, חיכה לי על הרציף בתחנת הרכבת...

beautiful salzburg - still no sun...

בדירה שלו, ארבעה סטודנטים-רקדנים מארבעה ארצות שונות (שוודיה, ספרד, איטליה, ישראל), הם רק חלק מ-100 תלמידים בבי''ס שמבלים יום ולילה, ימי חול וסופי שבוע, בסטודיואים של בית  הספר, מדברים, חולמים, צוחקים, אוכלים ושותים מחול...
היה ממש מעורר השראה לראות כל כך הרבה חברה צעירים ותוססים שמגיעים מכל קצוות תבל (וזה לא סוד שלא קל להתקבל לבי''ס, הביקוש גדול וכל שנה מתקבלים רק 25 תלמידים!) בשביל לעשות את מה שהלב שלהם אומר להם... 
לחיות עם תשוקה כל כך גדולה לדבר מסויים ולעבוד קשה בשביל להתקדם ולהתפתח בו, כולי מלאת הערכה...

dancers resting and playing after shabbat meal

אז אחרי ששמעתי כל כך הרבה בדיחות על המורה לבאלט איך כולם פוחדים ממנה, ועל הבחור השוויצרי שהיא מאוהבת בו וכל פעם שהוא שואל שאלה היא מתחילה לצחוק, הייתי חייבת לראות בעצמי! ואכן הצטרפתי לשיעור בלט ולשיעור מחול עכשווי וצפיתי מהצד על כל הרקדנים עולים לפויינט ועושים פירואטים. 
המצחיק היה שכל הזמן שאלו אותי אם אני אחות של רוני... כנראה אנחנו דומים. אמנם גם אחותי רקדנית, אבל היא נמצאת בארץ אחרת...

שיעור מחול עכשווי עם חורחה

בזמן שהרקדנים עבדו קשה, אני ישנתי עד מאוחר, בישלתי מרקים חמים וניקיתי את המטבח לרווחת הרקדנים...
כמובן שגם יצאתי לטייל בעיר העתיקה, ולמרות שיכלתי, לא הלכתי לראות את אתרי הצילום של צלילי המוזיקה! 
לפני שהגעתי, רוני סיפר לי שממש מחוץ לחלון שלו רואים את הר גייסברג ובכלל כל הנוף מסביב מלא הרים וגבעות ירוקים, אבל לקח לערפל 5 ימים ואולי יותר עד שפינה את מקומו לשמש, וספסוף יכולתי לראות על מה הוא מדבר!
ניצלתי את השמש כיאות ויאתי להעפיל על ההר הקרוב, כשעתיים טיפוס, אמנם לא האלפים, אבל עובדה שאף אחד מהרקדנים, גם כאלה שגרים פה כבר 3 שנים - עוד לא טיפס עליו!
בראש ההר (נוף מהמם!) ראיתי חבורה של צעירים שרוצים לצנוח, אך הרוח לא הייתה מספיק חזקה, לכן עברו לנקודה אחרת על ההר.. אך אבוי! המד-רוח (שרוול בד כזה כמו שיש במסלולי התעופה) היה מסורבל בתוך עצמו ולא איפשר לרוח לעבור דרכו, ככה שאי אפשר לדעת כמה רוח יש ולאיזה כיוון היא נושבת! אחרי כמה נסיונות נואשים להזיז את הפלונטר בעזרת מקל ארוך, ויתרו החבר'ה והלכו מבואסים הביתה... כמעט והצעתי להם את עזרתי, הרי בקלות יכלתי לטפס להם על הכתפיים וכך המקל היה מגיע יותר גבוה, או לטפס יחפה על העמוד עד לשרוול.. אבל, כמובן שהעדפתי להסתכל מהצד מאשר לנקוט עמדה... בפעם הבאה, אמרתי לעצמי.. בפעם הבאה.

בסוף השבוע - שלא תחשבו שיש זמן חופשי לרקדנים, גם בשבת-ראשון עם נפגשים לכלמיני חזרות וסדנאות בבי''ס!- רכבנו על האופניים לשוק הפשפשים (!!!!!!) ולתדהמת העולם - לא קניתי שם כלום... שנינו היינו בטוחים שאנחנו מקחנים גרועים, אך להפתעתנו כל מחיר שנקבנו, הסכימו לקבל.. אולי זה קרה בגלל שהשוק היה לקראת סגירה...

unfree buterflies in the flea market

skiing shoes in 5 euro... a good buy!

וכמובן ביקרנו בשוק הכריסמס, שם מוכרים כל מה שאתם לא צריכים, כמעט כמו שוק הפשפשים רק הרבה יותר יקר... ושוב הכנתי חומוס, וגם שקשוקה (בדיוק כמו בוינה), ואפילו סעדנו בדירה ארוחת שישי נחמדת עם חברים

כייף ונחמד וחמים ונעים. ובפעם הבאה אספר מה עשיתי במינכן... (:

קצת תמונות

dont say its not a SHOS!

a christmas market

מבשלים ארוחת שישי

אליפות של חלה!!

מברכים על היין... ועל הלחם... ועל הנרות...

בדרך לפסגה...

כך נראית סלצבורג מלמעלה